יום העצמאות, יום יום בחייו של אדם\ ד"ר רוני גז-לנגרמן

כשהורים נשאלים מהו התפקיד החשוב ביותר אליו הם נדרשים מול ילדיהם, מגוון התשובות המתקבל נע מ:

לאהוב את הילדים, להיות המנהיגים של הבית, לתת רגעים של שמחה ועוד...אולם התפקיד החשוב ביותר של הורה, ובעיקר הורה בן זמננו, הוא החינוך לעצמאות!!!

הסיבה לכך נעוצה שילדים בגיל הרך תלויים בהוריהם במתן מחסה, במזון ובאהבה. אך כל אדם שמבין את הביולוגיה של החיים, יודע כי יגיע היום שבו ההורה לא יהיה עוד ליד ילדיו וכל הצרכים שאליהם נדרש האדם יצטרכו להיות מסופקים באופן עצמאי, ולאחר מכן זוגי ומשפחתי. תקראו לזה גלגל החיים, תקראו לזה הביולוגיה או כל דבר אחר, באופן הכי מתומצת זוהי הקריאה לעצמאות.

עצמאות היא אחת מהתכונות הנחקרות בתחום הפסיכולוגיה והחינוך, שעצם קיומה הבריא מצביעה על קשר עם מדד האושר ומשמעותיות האדם בפני עצמו ובפני החברה. אדם בעל אוטונומיה, אדם עצמאי מרגיש בעל תחושת מסוגלות ותחושת ערך עצמי גבוהה, ומכאן שהוא ירגיש שהוא יכול ומסוגל לכבוש יעדים, להציב מטרות נוספות למען הגשמתו ולמען תרומה לחברה.

בטח מי מכם שהוא הורה, או מי מכם שעבר או נמצא במהלך גיל ההתבגרות, זוכר היטב את הרצון להיפרד מההורים ולהשתייך לקבוצת השווים ולעשות דברים באופן עצמאי. הלכה למעשה, תהליך הספרציה (ההיפרדות) מתחיל בגיל שנתיים, שבו הפעוט מבקש עצמאות לעצמו. פסיכולוגים ותיאורטיקנים רבים העוסקים בתחום התפתחות הילד, מצביעים על התפתחות תקינה כאשר ההורה מאפשר לילד את תהליך ההיפרדות באופן מותאם לגיל, עם הענקת גבולות ברורים. לא כל פעולה עצמאית טובה לילד. כך למשל, ילד בן שנתיים שרוצה לחצות את הכביש לבדו, או מעוניין להדליק אש על מנת לבשל לעצמו ארוחת ערב, צריך להיות מלווה על ידי הורה שמסביר היכן מותר והיכן אסור. ובמקומות שכן מותר, מומלץ מאוד לאפשר לילד לחוש את תחושת ההצלחה של העשייה שלו, להיות גאה בתוצריו.

כך סיפרה לי אמא לפני מספר שבועות, שבנה בן השנתיים וחצי היה מבקש להתקלח בעצמו. והוא היה חופף לעצמו את השיער, ושוטף את ראשו. בכל פעם שהוא היה יוצא מהמקלחת בראש זקוף על הישגיו, היא הייתה מתעלמת מכמות השמפו שנותרה על ראשו, כי מהן מספר טיפות של סבון לעומת תחושת ההצלחה והגאווה שבנה חש בסיום כל יום.

ההורה בן זמננו לעיתים רבות מבקש את הנתינה האינסופית, מנסה למנוע את הסבל והכאב, ומוכן לבשל, לאפות, להגיש, להסיע ולהחזיר וגם מבקש לעצמו שקט ופחות בלאגן ולכן הוא עושה למען ילדיו יתר על המידה. ההורה בן זמננו מבקש לעצמו עצמאות וחופש, אך לעיתים מונע את העצמאות מילדיו.

החינוך לעצמאות צריך להיות כל יום ויום עבורנו, עבור ילדינו, עבור סובבינו. המקום שבו אנו מקצצים כנפיים שלנו בכך שאנו רוצים שיעשו למעננו, או שאנו מקצצים כנפיים, כי אנחנו עושים למען האחר, שהו מקום שבו תחושת המסוגלות וההצלחה פשוט חומקת לנו מבין הידיים.

ישראל, חוגגת 71 שנות עצמאות, ובכל יום עצמאות ליבנו מתמלא גאווה על הישגנו כעם בתרבות, בביטחון ועוד... גם אם יש כאלה שחשים שיש עוד דרך ארוכה, עצם חגיגת העצמאות מורה על הצורך של אדם ושל חברה להיות לפחות פעם בשנה בתודעה ובהודייה על היכולת לעשות דברים, ליצור, ליזום, להמציא. כל אלו מתחילים בחינוך לעצמאות, הכרת העצמי על מעלותיו ויכולותיו של כל אדם ואדם.