להיות מגדל של אור, הדרך להתמרת מערכות יחסים/ ד"ר רוני גז-לנגרמן.

מגדלור\ מילים ולחן מיקה קרני

אם הייתי יכולה, לעזור לך

שתי ידי, הן מושטות אלייך

(אם הייתי יכולה)

להיות לך מגדלור באפלה

קרן אור אחות קטנה

בואי....

לעיתים, כל-כך ברור שרק קרן אור קטנה

ידיים מושטות

וכף זכות

הם המתכון למערכות יחסים מיטיבות.

לעיתים כל-כך ברור, שרק מילה אחת קטנה, טובה, מחבקת, כזו שתאיר על היש, זו הדרך להרים אדם מהחושך הגדול.

בין אם מדובר במערכת יחסים זוגית, הורים, בין חברים, ובין אם מדובר במערכת היחסים שבין מחנכ.ת לתלמידיו, ההארה על הטוב, ההתמדה בראיית הטוב, השלכת חיצי השיפוט והביקורתיות מחיינו, הם שיעשו את העולם הקטן שלנו למקום טוב יותר (באיכות של מערכות היחסים).

כשם שהלילה החשוך, מבקש את אורם של הירח והכוכבים, כשם שאדם שהולך בחושך ידליק נר או פנס, כך חיי האדם מבקשים את האור בעלטת החיים. גם אלו שחייהם המוארים כל-כך, יראו את החושך, כחלק ממארג החיים, כשם שהטבע פועל על פי חוקים סדורים של אור יום אור בין ערבים וחשכת לילה המבקשת כוכבים. וכטבעו של אדם, או כבטבע ממש, לא תמיד האור שוכן בך, אלא בכוכב אחד רחוק שמנצנץ, או במגדל של אור המאיר בסבב תמידי, על חלקים שונים בלילה.

הידע הוא ברכה, הפעולה היא ההצלחה. מדוע למרות הידע הרב שבתוכנו, או האינטואיציות שבתוכנו, לא תמיד מתאפשר לנו להיות מגדלור?

התשובה כל כך פשוטה: אנחנו נזקקים לפרקטיקות, לפעולות שיתרגמו את הידע למעשים. אך אם נעמיק בשאלה זו, לא מדובר רק בפעולות, אל בהיסכרות בידע קדום שמבקש מאתנו את התובנה, שצמחים, אנשים, וכל יצור באשר הוא נזקק לאור, למילה טובה כדי לגדול. התפיסה של ביקורת בונה, או שיפוטיות כטכניקה שמסייעת לאדם "לחזור למסלול", הם למעשה, לא פחות מאשר, "רעל".

נסו לחשוב על שאלות\אמירות שאתם סוחבים בתוככם. אמירות שאינן מרפות ואינן תורמות לאיכות חייכם. למשל: למה אתה לא מסוגל לשבת? או למה תמיד את מאחרת?...

לעומת אמירות ושאלות שמציתות בכם להבה של ערך ותשוקה. כמו למשל: איך את תמיד יודעת לומר לי את המשפט הנכון בזמן הנכון? או לא משנה מתי את מגיעה, אני תמיד מתרגשת מהחיוך שאת מביאה איתך.

הידע הבסיסי הוא: ככל שנאיר על הטוב, הטוב יגדל, התשוקה לבצע מעשים טובים תלך ותגדל. ראיית הטוב שבאדם היא ממש צורך בסיסי קיומי, כמו מים ולחם. כמה פעמים ביום אנחנו מבקשים להאיר על הטוב? כמה פעמים ביום, אנחנו בפועל מאירים על הטוב? כן, זה נראה תמים ואולי קצת חסר אחריות להאיר רק על הטוב. יש שישאלו, ומה יקרה כאשר אדם, ילד עושים מעשים לא טובים כאלה שמזיקים להם ולסביבה? התשובה תהיה פשוטה וכנה: כל השיח של הארת הטוב, צריכה להיעשות בתוך המותר והאסור, שבהם יש שיח ברור על תוצאות של המעשה, באופן אסרטיבי וברור. החופש של בן האנוש נמצא בין הגבולות והערכים שנציב, נגדיר ולא פחות חשוב נאכוף (במילים אחרות, שלא רק נדבר במה אנחנו מאמינים, אלא גם נעשה וניישם).

אז מה עושים? איך מפעילים את המגדלור האנושי שבתוכנו?

עלינו להסתכל בעיניים טובות בבני האדם שאיתם אנו נמצאים במערכות יחסים. גם אם בחרנו וגם אם לא, היחסים עם הסובבים אותנו ישפיעו על רווחתנו הנפשית. ננהל "פינקסאות מיטיבה", נכתוב לעצמנו בפנקס, במחברת פעולות חיוביות של האדם, תוך פירוט הפעולה שתיעדנו. רישום פעולות טובות הופך אותנו לאט ובטוח לאנשים טובים, לאנשים המבקשים למצוא את הטוב. רישום פעולות טובות, מבטיח לנו, שנישאב פחות ופחות לראיית הרע, המתחשבן והכואב. רישום הפעולות הטובות יבטיח לנו להיות שגרירים אותנטיים עבור האחר, ובפועלה חוזרת גם כלפי עצמנו. שיקוף הפעולות הטובות, ייעשה באופן שגרתי, גם ללא סיבה או צורך לשיחה או הכנת הקרקע לשיחות הבהרה. כן, ככה, סתם ללא סיבה. כל אדם חי בחושך, וחי באור, ותפקיד המגדלור להאיר מתוך הבנה, שאולי תהיה לנו זכות להאיר בחושך של האדם. ואם לא, אז הארנו באור, והגדלנו את הטוב שבעולם.

חשוב לפרט את טיב הפעולה.

על-מנת שנוכל להאיר ולזקק פעולות טובות, להמשיך את קיומן ולייצר אמון, עלינו לכתוב בפרוטורט ולאחר מכן לתאר את הפעולה ואת המשמעות שלה עבורנו. כך למשל: אמא שנכנסת הביתה, לאחר יום עבודה מתיש, והילדים קופצים לקראת בואה, מומלץ לומר שהיא כל כך הייתה צריכה את החיבוק החם, וכמה היא מעריכה שילדיה רואים את כניסתה לבית כפעולה משמחת. וזאת במקום לומר: "תנו לי שתי דקות, אני צריכה זמן לעצמי". אין הדבר אומר שהיא תבטל את עצמה, חלילה. אלא ש-2 הדקות לעצמה, יגיעו לאחר הפעלת מנגנון המגדלור. הילדים שקיבלו חיזוק על פעולתם, ירצו גם לסייע לאימא האוהבת שמעריכה את פעולתם, החמה.

מחנכת, שרואה בכיתה, תלמיד שמתקשה או ברמה החברתית, או בלימודים, תאיר על הפעולות הטובות של הילד (כמו למשל: בדיחה טובה שהוא תרם לאווירה קלילה בכיתה, או כריך מושקע שהביא מהבית ותעיד על הורים אכפתיים ועוד ועוד). התלמיד המואר, יבנה מערכת יחסים של אמון עם המחנכת, כי היא רואה בו טוב, והוא מבינתו ירצה להגדיל את הטוב. בן זוג שחוזר הביתה, והבית מבולגן, וסביב השולחן יושבים הילדים לארוחת הערב, במקום להתלונן שלא המתינו לו או שהבית מבולגן, יאיר על הפעולות המיטיבות- על ידיים שהכינו ארוחה, על הרגים היפים שלהם ביחד.

להיות מגדלור, היא הזכות האנושית להאיר על הטוב. הטוב צמח וגדל כאשר מזכירים לנו שבכולנו יש ניצוץ של אור, וזה יהפוך ללהבה, לתשוקה של עשיית הטוב.